“אני לא מכיר, יש פה מעיין?” כך אמר לי פקח של קק”ל כשחיפשתי את הדרך לעין אליהו (עין מרג’) שנמצא ליד מערת הנטיפים. אז פתחתי את עמוד ענן, והלכתי 5 דקות בשבילים עד שהגעתי למעיין.
מצאתי שם מקום מטופח עם כמה פינות ישיבה, ספסלים, שולחנות ונדנדות מעץ.
המעיין עצמו נמצא בתוך בור עמוק, שאליו היה אפשר לרדת בעזרת סולם שחובר באופן מקצועי לדופן. היו בו מים נקיים שספגו ריח טוב מעצי התאנה והחרוב שנמצאים מעליו.
אחרי שטיפסתי על הסולם ויצאתי מהמים, פגשתי את אותו פקח, שסימן את המקום במפה. מוזר לי שהוא לא הכיר את המקום כי הוא סיפר לי שהוא אחראי על האזור הזה לא מעט שנים.
עין אליהו והסולם שעקרו.צולם עם insta 360 one X
בערך שלושה שבועות אחר כך
מטיילים שהגיעו למקום דיווחו בפייסבוק, שלמקום הגיעו פועלים שעקרו את הסולם, הציבו גדר מסביב לבור והרסו את כל פינות הישיבה שליד המעיין.
המקום היה מוכר במשך שנים למטיילים מהאזור, וב2015 שופץ לזכרו של סא”ל אליהו חן ציון, מפקד הפלוגה הדתית של החי”ש וגדוד 51 של גבעתי במלחמת העצמאות.
הרחבה ליד עין אליהו. צולם עם insta 360 one X
כפי שהבנתם מהמאמרים הקודמים
הסיבה להריסת המקום היא- כסת”ח. הגוף שהשטח נמצא תחת חסותו ואינו מעוניין שמטיילים יתבעו אותו, מחליט להרוס את המקום. כמו שרשות הטבע סגרו את הבור בעין מבוע והנמיכו את העומק במעיינות אחרים כפתרון לבעיה, כך בעין אליהו הוחלט פשוט להרוס את המקום.
מקום נוסף שנהרס בשנה האחרונה
על ידי קק”ל הוא עין איילון שבפארק איילון -קנדה. הבריכה טופחה על ידי תושבי הישוב מבוא חורון הסמוך. מדריך טיולים שעבר במקום בחודש מאי, ראה טרקטורים של קק”ל שהורסים את הבריכה.
על ההרס הזה הייתה כתבה בYNET אליה הגיבו בקק”ל: שהם מנהלים את הפארק “תחת נהלי בטיחות מחמירים למען ציבור המטיילים” ושהמעיין כוסה באדמה מחשש לקריסת הבריכה וטביעת מטיילים”. הם הוסיפו הזמנה למטיילים להגיע לגופי מים אחרים בפארק “שנבנו על פי תורת הבטיחות כמו בית הקשתות ועמק המעיינות”.
דווקא מעיין בית הקשתות
מהווה דוגמא למקום ששופץ בחורף שעבר וסביבתו החיצונית נראית כיום מרשימה. למזלנו בבריכה הפנימית המים נשארו עמוקים גם אחרי השיפוץ. מה שהופך את התגובה של קק”ל שעין איילון נהרס מחשש לטביעה לתמוהה. אך עם זאת מטייל שביקר במקום לא מזמן דיווח שהוא ראה קדיחות בדופן, שנראות כמו הכנה לסורגים. בעקבות כך נפוצו שמועות שקק”ל עומדים לחסום את הכניסה למבנה.
בית הקשתות המחודש. צולם עם insta 360 one X
גם בצפון דווח על מעיין שנחסמה אליו הגישה
באר איכסאל שבעמק יזרעאל נמצא בתוך מבנה עתיק ובחלקו החיצוני שוקת. גם כאן סגרו את הכניסה למבנה עם סורגים.
פינת חמד נוספת שנהרסה בדרום
היא עין נקב. מדובר בצינור שהזרים מי תהום לנחל קטן שנקרא נחל בזק שזורם לנחל לכיש, בלב העיר אשדוד. במקום לטפח את המקום כדי שיהיה נחל קטן של מים נקיים, האריכו את הצינור כך שיזרום ישירות לנחל לכיש המזוהם.
בהר איתן נמצאים בורות מים רבים.
בעבר, הבורות היו עוברים מפה לאוזן למטיילים שהיו מגיעים לטבול בהם. בשנים האחרונות חלק מהבורות נסגרו עם סורגים כדי למנוע מהמטיילים להכנס אליהם.
דווקא המעיין הכי מפורסם באזור בהר איתן
– עין סטף הוא דוגמה טובה לכך שאפשר לתת למטיילים להכנס ולקפוץ למעיינות. זה אחד המעיינות הכי עמוסים במטיילים באזור ירושלים, המטיילים שמגיעים למקום קופצים לבריכה מגובה של 3-5 מטרים ומטפסים על הקיר בכוח ידיים.
כאן, במקום לסגור ולרוקן את הבריכה, תלוי שלט במשך שנים שבו כתוב שהקפיצה והרחצה מהווים סכנה, אבל בשום פנים ואופן לא אוסרים להכנס.
יצויין שהבריכות משמשות להשקיית החלקות החקלאיות הסמוכות ולכן הבריכה מתרוקנת פעם- פעמיים בשבוע.
גם בכניסה לעין סיף (עין כמו במבה)
הסמוך לעין איתמר הוצבו בספטמבר שלטים שמודיעים שמדובר בשטח פרטי והכניסה אסורה. במקרה עברתי במקום כשהתקינו את השלטים, שאלתי את הפועל למה הציבו את השלט. הוא אמר לי שלא חוסמים את המערה, וזה רק כסת”ח.
עין סיף. עין כמו במבה. צולם עם insta 360 one X
הרשימה של המקומות שנסגרו או נחסמו
ארוכה מאד. בעין יזרעאל חסמו את הנקבה.
מעיין המסייעת (עין נקעה) חמסו את הנקבה, עין צובה גם הוא נעול, עין גבר ביער ביריה כנ”ל.
וגם מעיין רגבים בעמק בית שאן נהרס.
עין יזרעאל. צולם עם insta 360 one X
איך פותרים את זה?
המחוקקים צריכים לקבוע תקנות שלפיהם במקומות ציבוריים האחריות היא קודם כל על המטיילים עצמם. המטיילים בשטח צריכים לקחת על עצמם את ניהול הסיכונים, מי שלא יודע לשחות שלא יכנס לבריכה עמוקה, ומי שלא יודע לקפוץ שיכנס בהדרגה. כשאני מגיע למקום שאני לא מכיר, לפני שאני קופץ פנימה אני מוודא מה העומק.
שלט כסת”ח בעין לבן. צולם עם insta 360 one X
אם אתם מכירים מקומות נוספים
שלחו לי או תוסיפו בתגובה לפוסט בפייסבוק.
אשמח גם לשמוע על הצעות ורעיונות שלכם לפתור את הבעיה.
