בסדרת המאמרים השבוע אני מטיח הרבה מאד ביקורת על הרשויות השונות שהבירוקרטיה והכסת"ח שלהם פוגעים בפינות הטבע שלנו. אבל יש רשות אחת שדווקא מגיע שתאמר עליה מילה טובה.
המועצה האזורית מטה בנימין לקחה בשנים האחרונות כפרוייקט לפתח את המעיינות בשטחה ולהנגיש אותם לציבור. לכל אורכה ורוחבה של המועצה שופצו מעיינות רבים שהפכו מוקד משיכה לטיילים מכל רחבי הארץ.
עינות ענר. צולם עם insta 360 one X
לצערנו חלק מהמעיינות עומדים בפני הריסה.
אחד מהם הוא עיינות ענר,
שהפכו בשנים האחרונות למקום הכי מזוהה עם מעיינות בנימין. מדובר סדרת מעיינות במערב בנימין שנמצאים ליד הישוב נריה, חצי שעה נסיעה ממודיעין.
עד שנת 2008 המקום היה מוכר כ"עין בטמה" והייתה שם נביעה שהזינה בריכה עתיקה. תושבי שכונת זית רענן הסמוכה החלו באותה שנה החלו לנקות את סביבת המעיין ושיפוץ הבריכה, תוך כדי הם גילו עוד ארבע נביעות שמזינות בריכות עתיקות על ידי תעלות מים שמתוארכות לימי בית ראשון ושני.
לפני כ8 שנים ביקרו במקום סלאם פיאד וקתרין אשטון ולאחר מכן הגיעו כ40 אנשים מהכפרים הסמוכים שהרסו את המקום, שרפו עצים ועקרו סככות.
לאחר חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, יזמו תושבי הישוב נריה בשיתוף עם "תיירות חבל בנימין" את שיפוץ המקום לזכרם. מאז נקראה השמורה גם בשם "גן הנערים".
עינות ענר. צולם עם insta 360 one X
למקום יש חשיבות היסטורית נוספת
כי סמוך למעיינות נמצאת חירבת "נבי ענר" שבתוכה יש ציורי קיר עתיקים, בין היתר של מנורות וענף זית כמו גם שברי סרקופג. המקום נקרא על של ענר שהיה אחד משלושת רעיו של אברהם אבינו- ענר, אשכול וממרא, שיצאו איתו למלחמה מול ארבעת המלכים.
במקום נמצאו גם שרידים ארכיאולוגים מתקופת בית ראשון ושני. מקוואות, גתות ומערות קבורה.
החל משנת 2017 מרחפת סכנת הריסה על המקום
בגלל עתירה שהגישו ארגוני השמאל "עמק שווה" ו"יש דין" לבג"ץ בו הם דרשו שבג"ץ יורה להרוס את המקום מכיוון שלטענתם המקום נבנה על שטח פרטי. באותה תקופה דנו בכנסת על חקיקת חוק ההסדרה שהיה יכול להציל את המעיינות.
לטענת תושבי הישובים הסמוכים, לפני ששיפצו את המעיינות המקום כולו היה עזוב ומוזנח.
טענה נוספת שהשמיעו התושבים היא שמדובר באתר ארכיאולוגי ואתר עם מקורות מים. אם המקום היה נמצא מעברו השני של הקו הירוק המדינה לא הייתה מאפשר לאנשים פרטיים לשלוט בשמורת הטבע ולמנוע כניסה למקום.
נושא המים מעסיק את ציבור המטיילים במקומות אחרים בארץ כמו נחל האסי בניר דוד, קיבוץ עין הנציב ואתרים נוספים.
לפני חודש (דצמבר 2020) פסקו שופטי בג"ץ שיש להרוס את עינות ענר. לפני שלושה שבועות הגיעו למתחם פקידי המנהל האזרחי שנערכו להריסת המעיינות.
עינות ענר. צולם עם insta 360 one X
מעיין נוסף בשומרון שכבר נהרס, הוא
מעיין אב"י הסמוך לישוב יקיר. בחודש מאי שעבר נחנך המקום ובחודש יוני כבר הגיעו פקידי המנהל האזרחי והציבו במקום שלט המורה על צו הריסה. חודש לאחר מכן הגיעו למקום שופלים והרסו את הבריכה היפה שהייתה במקום.
במקרים האלה משחק גם ההיבט הפוליטי- מדיני
בדומה לעין חניה, אלא ששם אין דרישה להרוס את המקום אלא לאפשר לתושבי הכפרים הסמוכים גישה למקום. כאחד שהיה בעין חניה עוד לפני שהמקום שופץ והוסדר, אני זוכר שהיו מגיעים אליו יחד מטיילים יהודים וערבים.
דווקא פינות הטבע יכולות להוות מקום שבו מתקיים דו – קיום בין אנשים שבאים להינות מהטבע. בתקופה האחרונה יצא לי לטייל בלא מעט מקומות שבהם מטיילים כולם, בין אם זה בנחל פרת, עינות פצאל. מי שיבקר בעוג'ה יכול לראות מטיילים יהודים וערבים נהנים ביחד במגלשות ובנחל. בכפר חוסאן שבגוש עציון יש בחור מקומי שמארגן ומדריך קבוצות לסיור במעיינות הסמוכים לכפר, כמו עין אל הוויה ואחרים.
דו קיום בעין אל הוויה. צולם עם insta 360 one X
אבל כפי שקראתם במאמרים הקודמים
בוודאי הבנתם שהריסת פינות הטבע לא נובעת רק משיקולים מדיניים, אלא בעיקר בגלל כסת"ח. מאז יום ראשון פנו אליי לא מעט אנשים ושלחו לי מידע על עוד מקומות שנהרסו כליל או שנחסמה אליהם הגישה בגלל הכסת"ח. מחר אביא את הסיפורים של כמה מהם כולל מעיין אחד שנהרס שבועיים לאחר הביקור הראשון (והאחרון) שלי במקום.