מבט לכל כיוון

פוליטיקה וכסת"ח- למה עין חניה סגור לציבור?

עין חניה

לפני 10 שנים עין חניה היה נחשב לים של ירושלים. תושבי הסביבה וחובבי מעיינות היו מגיעים לטבול באחד המעיינות הגדולים והשופעים באזור ירושלים. האטרקטיביות של המקום נבעה בגלל הבריכה הגדולה 8X10 שהייתה בזמנו בעומק 2.5 מטר ובגלל הקרבה לירושלים והכפרים הסמוכים.

באותה תקופה היו מגיעים מטיילים מכל סוגי האוכלוסיה כדי לרחוץ במקום. משפחות, מכיניסטים, חרדים ותושבי הכפרים הסמוכים ובמיוחד תושבי הכפר הסמוך וואלג'ה. בנובמבר 2010 התקיימה במקום תפילת גשם שארגן הרב מנחם פרומן ז"ל בהשתתפות אנשי דת נוצרים ומוסלמים.

עין חניה בחוה"מ סוכות 2019. צולם עם insta 360 one x

השבוע אעסקו בתופעות בהן יש פגיעה בטבע ובחווית הטיול שנעשתה ע"י הרשויות

אבל כל זה השתנה בערך בשנת 2012

פתאום  רוב הזמן הבריכה במקום הייתה ריקה. והמבקרים יכלו להתרחץ בעיקר מתחת למפלון שמתחת לשרידי הכנסייה הביזנטית. בהמשך החלו לבצע במקום עבודות תחזוקה ועבודות שימור וחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות.
המקום הפך לחלק מתוך פארק ירושלים ובסיום העבודות של רשות העתיקות המקום עבר לידי רשות הטבע והגנים בדומה לחלקים אחרים בפארק כמו עין לבן. בשנת 2017 החלו ברשות הטבע לשפץ את האתר הוסיפו בריכה נוספת- רדודה, אך השאירו את הבריכה הגדולה ריקה ממים כשבתוכה שקי מלט שנועדו להגביה את הקרקעית ולהוריד את המפלס.

האתר הוקף בגדרות ונאסרה הכניסה לאתר כל עוד במקום התקיימו העבודות. בשנת 2018 התקיים במקום טקס חנוכה בהשתתפות ראש העיר ברקת והשר לענייני ירושלים זאב אלקין. לפני הטקס הבריכות ואמת המים מולאו במים.

שטח המעיין נמצא בבעלות הכנסייה הארמנית. הכנסייה הסכימה לפיתוח האתר בחלק מפארק ירושלים.

עין חניה ריק. יולי 2020. צולם עם insta 360 one x

גם הסכסוך הישראלי פלסטיני נקשר למקום

בגלל גדר ההפרדה שהתחילו לבנות כ200 מטר מהמעיין. עין חניה נמצא בכביש עוקף וואלג'ה שמוביל מקניון מלחה לגוש עציון. הכפר וואלג'ה נמצא כ200 מטר דרום מזרחית מהמעיין כאשר המעיין והכפר נמצאים משני צידי הקו הירוק.

עד שנת 1948 הכפר וואלג'ה שכן בכלל על רכס לבן שבצידו השני של נחל רפאים, באותה תקופה המעיין המרכזי של הכפר היה עין אל בלאד (מעיין הכפר) שמוכר כיום עין איתמר.

במהלך מלחמת העצמאות תושבי הכפר נלחמו יחד עם הכוחות הערביים. במהלך מבצע יקב כבש צה"ל את רכס לבן ותושבי הכפר ברחו לצידו השני של נחל רפאים, שם היו השטחים החקלאיים שלהם. במקום זה נמצא הכפר עד היום.

בסוף המלחמה, קו שביתת הנשק (הקו הירוק) עבר בשטח שבין המעיין לכפר. למרות שהמעיין היה בשטח שבשליטת ישראל, מדינת ישראל אפשרה לתושבי הכפר להגיע למעיין, אף על פי שהם גרו בשטח שבשליטת הירדנים. גם לאחר מלחמת ששת הימים המשיכו תושבי הכפר להגיע למעיין באין מפריע.

לפני מספר שנים נבנתה גדר הפרדה על תוואי הקו הירוק והפרידה למעשה בין הכפר למעיין. מחסום כלי הרכב נשאר במקומו הישן, 1.5 ק"מ מהמעיין לכיוון קניון מלחה. ובכך תושבי עדיין יכולים להגיע למקום.

אבל על פי התכנון, המחסום אמור לעבור לצידו השני הכביש ובכך להפריד באופן מוחלט בין תושבי הכפר למעיין.

בניית גדר ההפרדה עוררה התנגדות גם מצד תושבי גוש עציון שמתנגדים לה גם מבחינה עקרונית וגם אינם רואים בה צורך בטחוני.

עין חניה בסוכות 2019. צולם עם insta 360 one x

בניית הגדר והעברת השליטה לרט"ג הציפו את הבעיות

סביב עין חניה. מצד אחד לחצים של ארגוני שמאל ותושבי הכפר שמתנגדים להעברת המחסום למיקומו החדש לפני העלייה לוואלג'ה והר גילה שתקשה על מעבר של תושבי הכפרים הסמוכים למעיין.  מצד שני רשות הטבע ועיריית ירושלים שלא רוצים לקחת אחריות על האתר ללא שמירה של המשטרה.

כל עוד המחסום ישאר במיקומו הנוכחי, המשטרה דורשת נוכחות של יותר אנשי אבטחה באתר, והעלויות יושתו על רט"ג שמצד אחד רוצים לנהל את האתר, אבל לא רוצים לקחת את האחריות. גם עיריית ירושלים שהאתר נמצא בשטח השיפוט שלה אינה מעוניינת באחריות ולכן המקום נשאר סגור.

בשלוש השנים האחרונות התקיימו מספר פעמים טקסים שחנכו את המקום המחודש ובישרו על פתיחתו. הפעם האחרונה שהמקום היה פתוח לציבור היה בחוה"מ סוכות 2019 למשך שלושה ימים, כשבמקום הייתה נוכחות גדולה של משטרה וצבא.

הבריכה הגדולה של עין חניה. צולם עם QooCam8K

הכסת"ח לא נגמר רק בצד המדיני בטחוני

אלא גם בנושא שגורם למטיילים רבים לכעוס על רשות הטבע. אם בעבר עומק הבריכה היה 2.5 מטר. אחרי העבודות במקום הונמך המפלס ל1.2 מ'. אם הגובה הזה נשמע לכם מוכר זה בגלל שבבריכות רבות שנמצאות באתרים שבניהול רט"ג יש את אותו המפלס.
רשות הטבע החליטו להוריד את גובה המים לאחר מקרים בהם טבעו מטיילים בבריכות עמוקות יותר. כדי למנוע טביעות ותביעות הם החליטו להוריד את המפלס באתרים האלה. במקומות שהם לא יכולים לשנות את המפלס הם חוסמים את הכניסה כמו הברזל בעין מבוע או פשוט אוסרים על הכניסה.

האמת, אני לא מאשים את רשות הטבע, הם בסך הכל רוצים להמנע מתביעות פיצויים. כאן צריך להאשים דווקא את רשויות החוק, הכנסת והממשלה, שנמנעים מהטלת אחריות אישית על מטיילים שנפגעים בטיולים בגלל רשלנות שלהם, ומטילים את האחריות על הגוף שאחראי על השטח.

בכל זאת אין סיבה שיורידו את המפלס בעין חניה ועין לבן, כמו שלא מורידים במקורות מים טבעיים אחרים.

שיפוצים בעין חניה. צולם עם LG 360

אחת הדאגות הגדולות של ציבור המטיילים

היא שהאתר יפתח מחדש כאתר בתשלום. מכיוון שמדובר באחד המעיינות הגדולים באזור וככל הנראה המקום יהיה עמוס במטיילים אפילו יותר מאשר עין לבן, כנראה שרט"ג ישמחו לגבות כסף עבור הכניסה למקום.

כמו במקומות אחרים כנראה שבמצב כזה המטיילים לא יתייחסו למקום בכבוד, ונראה הרבה לכלוך מפוזר ברחבי הפארק, אז אולי זה לא רעיון כל כך רע.

אני באופן אישי חושב שלפני שסוגרים אתר וגובים כסף, עדיף לשלוח את הפקחים לחלק קנסות למי שלא שומר על הנקיון. זה נכון בעין חניה ונכון גם בשאר שמורות הטבע.

הבריכה העליונה. צולם עם QooCam8K

בהמשך השבוע אמשיך לעסוק

באתרים נוספים בארץ שהרשויות בארץ הביאו לפגיעה בהם על חשבון ציבור המטיילים.
אסביר את הסיבות להגבלות השונות וכיצד אפשר לפתור את הבעיות.
וגם מקומות נוספים שסכנת הריסה מרחפת מעליהם.

אם אתם מכירים הגבלות נוספות, או מקומות שעומדים בפני הריסה אשמח אם תכתבו לי כדי שאוכל לפרט כמה שיותר.

עין לבן. מיועד להריסה. צולם עם insta 360 one x

שתפו ברשתות החברתיות:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב email
Email

אולי יעניין אותך גם..