משכנות שאננים היא השכונה הראשונה שנבנתה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. השכונה הוקמה בשנת 1860 בתמיכתו של משה מונטיפיורי, הנדבן המפורסם.
השכונה הוקמה מעברו השני של גיא בן הינום, מעל בריכת הסולטן. טחנת הרוח נבנתה בשנת 1958 בחלק הצפון מערבי, שנמצא בחלק העליון של השכונה. מקום זה מהווה נקודת תצפית אל חומות עיר העתיקה והר ציון.
הקמת הטחנה נועדה כדי לספק פרנסה לתשובי השכונה וקמח במחיר מוזל לעניי העיר. החברה הוקמה על ידי חברת הולמן הבריטית על פי תכנון דומה לטחנת רוח שהייתה בעיר מגוריו של מונטיפיורי- רמסגייט. טחנת הקמח פעלה במשך שני עשורים, עד שהוקמה בירושלים טחנת קמח שמונעת על ידי קיטור, שהפכו את טחנת הרוח במשכנות שאננים ללא כדאית.
לאחר שהפסיקה לפעול הטחנה, היא עמדה מוזנחת ונטושה עד שנות השלושים, אז החליט השלטון הבריטי לשפץ את המבנה.
בשנת 1948 בנו לוחמי ההגנה עמדת בטון על ראש מגדל הטחנה במטרה לחלוש על רחוב דרך חברון, ואזור מולן המלך דוד ותחנת הרכבת. בהוראת הנציב הבריטי פוצצה העמדה וטחנה נותרה ללא כיפה עד מלחמת ששת הימים.
בשנות ה80 שופצה הטחנה, והמקום הפך למוזיאון לזכרו של משה מונטיפיורי. במבנה הסמוך לטחנה הוצבה המרכבה של משה מוניטפיורי. בשנת 1986 הוצתה המרכבה. המרכבה שוחזרה מחדש תוך כדי שימוש בחלקי הברזל המקוריים ששרדו את השריפה.
בשנת 2012 שופצה הטחנה, הוחלפו בה הכיפה והכנפיים בעלות מנגנון שמאפשר להן לנוע לפי כיוון הרוח.
בשנת 1891, שש שנים אחרי מותו של משה מונטיפיורי, הוקמה שכונת ימין משה שנקראת על שמו. השכונה הפכה עם לשכונה יוקרתית בה גרים אמנים, אקדמאים וסופרים.
