ממש מתחת לכניסה הראשית לירושלים נמצאים שרידו של הכפר הנטוש ליפתא. במרכזו של הכפר נמצא מעיין הכפר שמזוהה עם מעיין מי נפתוח שמוזכר בספר יהושע כמקום בו עבר הגבול בין שבט בנימין ליהודה.
בתי הכפר בנויים על הטראסות שיורדות מכיוון כביש 1 ומכביש בגין למעיין.

אל המעיין

המעיין נמצא במרכז הכפר. המים יוצאים מתוך נקבה ארוכה לתוך בריכה גדולה ועמוקה. מהבריכה המים זורמים בתעלה כדי להשקות את העצים הרבים שגדלים מתחתיו. בכל סביבת הכפר תוכלו למצוא עצי ערבה, תאנה, שקד וסברס.

בתוך הכפר עובר שביל מסומן שחוצה אותו מלמעלה עד לעמק הארזים. מומלץ לטייל בין בתי הכפר הנטושים, כדאי להזהר בשל סכנת התמוטטות.
בשל מיקומו המרכזי, 15 דקות הליכה מהתחנה המרכזית של ירושלים, המקום זוכה למבקרים רבים, במיוחד תושבי השכונות החרדיות הסמוכות, אך גם קבוצות רבות של מטיילים עובורת במקום.

כדי להגיע למעיין צריך לרדת על השביל שמגיע מהכניסה לעיר, תוכלו להבחין בגשר הולכי רגל שעובר מעל כביש בגין ומוביל מתחנות הדלק לכניסה לשמורה. במקום זה יכולים רכבים שמגיעים מכיוון בגין צפון יכולים להחנות. הולכים בשביל כ500 מטר בירידה חדה עד שמגיעים למעיין.  החזרה נעשית באותה הדרך. יש אפשרות להגיע רגלית גם מפארק עמק הארזים, (נחל שורק) שנמצא מתחת לשמורה.

היסטוריה של המקום

בתקופת יהושע בן נון עבר במקום הגבול בין נחלות בנימין ויהודה כפי שמזוכר פעמים בספר יהושע.
"וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים"
 "וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ."
חלק מההיסטוריונים סוברים שהשם "נפתוח" מגיע משמו של פרעה מרנפתח שחי במאה 13 לפני הספירה. על מצבתו נמצא האזכור החיצוני הראשון לעם ישראל.

בתקופה העות'מאנית התפתח הכפר ותושביו עבור ממגורים במערות שחצובות בהר לבתי אבן.
במאה ה19 התחולל במקום קרב בין הצבא המצרי לתושבים הפלאחים.
במאה ה20 החל הכפר להתרחב, ובתים רים נבנו במעלה ההר.
תושבי הכפר שהיו עוינים ליהודים, חלקם השתתפו במאורעות תרפ"ט. בשנת 1934 נרצח במקום סוחר קרקעות שמכר קרקעות ליהודים.

במלחמת העצמאות הכפר היה מוקד לחיכוך בין הכוחות היהודיים לערבים בגלל מיקומו האסטרטגי בכניסה לירושלים. הכפר שימש כבסיס של כוחות הנג'אדה הערבים. לאחר פעולות של ארגוני ההגנה, אצ"ל ולח"י, פונו תושבי הכפר  הערבים. לאחר שהבתים ננטשו יושבו במקום באופן זמני פליטים יהודים שנאלצו לעזוב את בתיהם משכונות בירושלים.

אחרי הקמת המדינה

לאחר חצי שנה הסוכנות היהודית הביאה 100 מתיישבים לבתים הנטושים עולים מתימן וכורדיסטן, בשיאו התגוררו בכפר כ300 משפחות. בתי הכפר סופחו לירושלים.
תנאי המחיה עבור התושבים היו קשים, ללא חיבור למים וחשמל, גם תחבורה וחנויות או מרפאה לא היו לתושבים.
בשנת 1970 פונו 285 משפחות מהכפר ועברו לדיור חלופי בירושלים. במשך השנים הבתים נשארו נטושים  והפכו למקום מגורים עבור חסרי בית.
בשנת 2017 פונו התושבים האחרונים מהשכונה לטובת עבודות תשתית על כביש 1 ביציאה מירושלים. למרות שהמקום הוכרז כשמורת טבע עדיין קיימות תוכניות להריסת המבנים ובניית שכונה חדשה בירושלים