מערת המכפלה נמצאת בעיר חברון. זהו המקום השני בחשיבותו בדת היהודית, המקום נחשב לאתר קדוש גם עבור המוסלמים. המקום מהווה מוקד עלייה לרגל מיליוני מאמינים בכל שנה.

 על פי המסורת היהודית במקום קבורים אבות האומה העבריים-

שלושת האבות- אברהם, יצחק ויעקב ושלוש מתוך ארבע האמהות שרה, רבקה ולאה. רחל קבורה בבית לחם במתחם קבר רחל.

על פי המדרש במערה קבורים גם אדם וחווה.

הרחבה החיצונית

מבנה המערה

הביזנטים ששלטו במערה במאה הרביעית לספירה חילקו אותה לשני חלקים. בצדו המזרחי של המבנה הקימו כנסייה.

לאחר הכיבוש הערבי הפך המבנה למסגד. לאחר מסע הצלב הראשון בשנת 1100 הפכו הצלבנים שוב את המבנה לכנסייה.

הממלוכים הפכו במאה 13 את הכנסייה שוב למסגד. הם הקימו זאת באולם הגדול של המערה "אולם יצחק" שבמרכזו נמצאת מצבת הקבר של יצחק. בחלקים נוספים שהמבנה הם הקימו אולמות קטנים יותר עם מצבות לקבריהם של אברהם, שרה, יעקב ולאה.

אולם ישני חברון בכניסה

המערה כיום

בכל שנה מגיעים למערה מאמינים רבים בני כל הדתות. לפי הערכות מדובר בכמיליון וחצי מבקרים, מתוכם 700,000 יהודים, 600,000 מוסלמים וכ100,000 תיירים.  במקום מתקיימים ארועים ושמחות אחרות.

לאחר הטבח במערת המכפלה הוסדרה הכניסה למערה, היא חולקה לשניים תוך כדי הפרדה בין המתחמים.

על פי המתווה היהודים יכנסו דרך הרחבה של מערת המכפלה ויותר להם להכנס לאולמות אברהם ושרה, יעקב ולאה ובחצר המרכזית.

למוסלמים יותר להכנס מצדו המערבי של המבנה והם יוכלו להתפלל באולם יצחק הגדול.
לנוצרים מותר להכנס משני הצדדים.

ישנם 20 ימים בשנה בהם מותרת הכניסה רק לבני דת אחת.

עשרה ימים בהם מותר ליהודים להכנס לכל המתחם – ראש השנה, יום בעשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, יומיים בחול המועד סוכות ופסח, שבת חיי שרה,  וערב ראש חודש אלול.

בעשרה ימים חושבים לאילסאם מותרת הכנסיה למוסלמים בלבד לכל המתחם- יום הולדתו של מוחמד, לילת אל מעראג', ימי שישי בחודש הרמדאן, לית אל קדר, עיד אל פיטר, חג הקורבן וראש השנה ההג'רית.

החצר הפנימית

רכישת מערת המכפלה

מערת המכפלה מוזכרת לראשונה בתנ"ך לאחר מותה של שרה אמנו אשתו של אברהם. על פי הכתוב שרה נפטרה בגיל 127 בקריית ארבע היא חברון. לאחר מותה אברהם פנה לעפרון החתי שימכור לו את אחוזת הקבר שנמצאת בקצה שדהו כדי שתהפוך לחלקת הקבר של שרה.

במהלך המשא ומתן רצה עפרון לתת לאברהם את המערה ללא תמורה כדי שיוכל לקבור את שרה, אך אברהם התעקש לרכוש את אחוזת הקבר בכסף מלא. לאחר התעקשות אברהם, עפרון ביקש 400 שקל כסף.
אברהם שקל את הכסף והעביר לו את הסכום שביקש "כסף עובר לסחר".
התעקשותו של אברהם לשלם את הסכום המלא הייתה כדי להבטיח שזהו רכושו, שכן אם היה מקבל בחינם, היו יכולים בני חת לדרוש בעלות על המקום.

אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר.

בראשית כ"ג (חיי שרה)

רכישת המערה מהווה קושאן עבור עם ישראל לכך שהבעלות על המקום שייכת לעם היהודי ולא לעם אחר.

מצבת יעקב

אזכורים נוספים בתנ"ך

בהמשך ספר בראשית מזוכרת מערת המכפלה גם לאחר מותו של אברהם אבינו. שם מסופר ששני בניו יצחק וישמעאל קברו אותו במערת הכפלה שהוא קנה מבני חת.

בהמשך מוזכרת המערה גם לאחר מותו של יצחק, אז קברו אותו בניו יעקב ועשיו.

בסוף ספר בראשית, לאחר מותו של יעקב מוזכר שבניו נשאו את גופתו ממצרים כדי לקבור אותו במערה שבה נקברו אבותיו.

בכל אחד מהסיפורים האלה מדגיש הכתוב את נושא הקנין של המערה.

מערת המכפלה במדרשים

המערה מזוכרת גם במדרשי חז"ל.

בספר הזוהר מסופר שאדם מצא את המערה לאחר שראה בתוכה אור שיוצא מגן עדן. שת, בנם של אדם וחווה קבר אותם במערה.

בפרקי דרבי אליעזר מסופר שכשבאו המלאכים לאברהם (פרשת וירא) הוא רץ להביא להם בן בקר שברח למערת המכפלה. שם הוא מצא את אדם וחווה שוכבים עם נרות לראשם. לכן הוא רצה לקנות את המערה.

עוד מסופר שם שהיבוסים בני חת ביקשו מאברהם שיכרות איתם ברית שבניו לא יכבשו את עירם ירושלים. אברהם כרת איתם ברית בשבועה והם העמידו צלמים עליהם היתה כתובה השבועה. כשדוד רצה לכבוש את ירושלים הוא לא יכל לעשות זאת עד להסרת השבועה. לאחר שהוסרו העוירים והפסחים יכל לכבוש את העיר.
בדומה לאברהם, גם דוד התעקש לרכוש הגורן שבהר המוריה- הר הבית של היום.

אולם אברהם ושרה

מדוע נקראת מערת המכפלה?

לפי פירוש של האמורא רב המערה נקראת כך מכיוןן שהיא בנויה משתי מערות.

האמורא שמואל טוען שהשם נובע מהזוגות שקבורים במקום (אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה)

לפי הרשב"ם המערה קיבלה את שמה מהשדה שבו היא נבנתה שנקראת מכפלה.

ההיסטוריה של המקום

הבניין המפורסם שמעל המערה נבנה לפני יותר מ2000 שנה עוד בתקופת בית שני. מכיוון שלמבנה יש מאפיינים הרודיאנים, כמו האיתורים שבחלקו העליון, יש סברות שהוא נבנה בתקופת הורדוס (37-4 לפנה"ס). חיזוק לכך התקבל מארכיאולוגים שטוענים שקיימת זיקה בין מבנה המערה לאדריכלות בהר הבית.
לפי סברה אחרת המקום נבנה על ידיד האדומים לפני תקופתו של הורדוס.
יש גם דעות שהבניין נבנה בתקופתו של אדריאנוס המאה השניה לספירה.

לאחר חורבן בית המקדש עברה מערת המכפלה לחזקת שליטי הארץ. הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה הגיע לחברון בתקופה הביזנטית במאה השישית לספירה. הוא תיאר בזילקיה (מבנה ציבור) עם ארבעה עמודים שמצד אחד נכנסו נוצרים ומצדו השני יהודים שהקטירו לבונה.

התקופה המוסלמית

לאחר שהערבים כבשו את העיר הם הפכו את הבזיליקה למסגד אברהם (אלחרם אלאבראהימי).

כאשר הממלוכים שלטו במקום נאסר על יהודים להכנס למערת המכפלה. ליהודים הותר להתקרב עד למדרגה השביעית הסמוכה לשער הדרום מזרחי. רק לאחר מלחמת ששת הימים הותר שוב ליהודים להכנס למערת המכפלה אחרי יותר מ700 שנה.

המקום בו הייתה המדרגה השביעית

עדויות הנוסעים

במשך השנים הגיעו למערה נוסעים יהודים כמו בנימין מטודלה, הרמב"ם ועובדיה מברטנורא. כמו גם נוסעים נוצרים שטענו שהכנסיה למערה הייתה אסורה גם על הנוצרים. הסופר הצרפתי פייר לוטי תיאר בשנת 1894 שליהודים הותר להביט פנימה דרך חלון קטן. כאשר היו מנסים להסתכל פנימה היו צוחקים עליהם ילדים ערבים שהיו בצידו הפנימי.

אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו הע"ה, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק "זה קבר אברהם" ושל יצחק "זה קבר יצחק בן אברהם אבינו", ושל יעקב "זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו", ועל האחרים "זה קבר שרה" ו"זה קבר רבקה" ו"זה קבר לאה".

ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו.

בנימין מטודלה

מדרגות בכניסה למערה

המאה ה20

בפרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון מהעיר, מאז ועד ששוחררה העיר במלחמת ששת הימים לא היו יהודים במערת המכפלה.

אחרי המלחמה נזרקו רימונים לעבר יהודים שעהיו סמוך למדרגה השביעית, אז החליט אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי (גנדי) את המדרגות שסימלו את ההשפלה היהודית.

בשבת בה קוראים את פרשת חיי שרה נוהגים להגיע רבבות יהודים לחברון. ההמונים מתארחים בבתי התושבים של חברון וקריית ארבע או בישיבות ומוסדות הלימוד. בעיר מוקמים אוהלי ענק כדי לאפשר לאורחים הרבים לאכול סעודת שבת.

המערה התת קרקעית

עדות מהתקופה הצלבנית מספרת שמתחת למצבות יש פתח למערה הקדומה. בשנות ה20 וה30 נכנסו למערה הקדומה נכנסו חוקרים וארכיאולוגים לחלל התחתון ותיארו את המצבות והפתחים שהיו למטה.

לאחר מלחמת ששת הימים נכנס ביתו של בת ה13 של בכיר השב"כ יהודה ארבל שצילמה את המערה.

בשנת 1981 נכנסה קבוצה מתושבי קרית ארבע ומצאו מערה כפולה שנראית כמו מערת קבורה כנענית.

משלחת חוקרים ובה הארכיאולוג זאב ייבין מצאו שהמערה דומה למערות קבורות אחרות באזור הר חברון מהאלף השני לפנה"ס.

הכניסה למתחם

הטבח במערת המכפלה

בפורים תשנ"ד (1994) התרחש במקום טבח אותו ביצע ברוך גולדשטיין באולם יצחק, ובו נהרגו 29 מתפללים מוסלמים.  מאז הטבח, נעשתה חלוקה לפיה אולם יצחק פתוח ברוב ימות השנה למוסלמים בלבד ואולם אברהם פתוח ליהודים בלבד.