עין חניה הוא אחד המעיינות הכי גדולים באזור ירושלים, יש המכנים את המקום "הים של ירושלים". המעיין נמצא מעל אפיק נחל רפאים ומתחת לכפר וואלג'ה.
מי המעיין מגיעים מתוך ניקבה שלה שני פתחים. וזורמים דרך אמת מים עד לבריכה הגדולה 8X10, בעבר עומק הבריכה היה 2 מ', אבל בעקבות עבודות פיתוח של המקום הונמך גובה הבריכה ל1.2 מ'.
במשך שנים המקום היה סגור בגלל מחלוקות פוליטיוות, בירוקרטיות ובטחוניות.
ביום הבחירות האחרונות, המקום נפתח כגן לאומי של רשות הטבע והגנים והכניסה אליו בתשלום.
הבריכה הגדולה של עין חניה. צולם עם QooCam8K
ההיסטוריה של עין חניה
בין הנביעה לבריכה הגדולה נמצא מפלון קטן שזורם מתחת לשרידי כנסיה ביזנטית עתיקה. אלה שרידים של כנסיית פיליפוס שמוזכרת בברית החדשה. על פי המסורת הנוצרית במקום הזה הוטבל הסריס מכוש (אתיופיה) לנצרות על ידי פיליפוס. לכן המקום קדוש עבור הכנסיה האתיופית שמבחינתה מדובר באתיופי הראשון שהוטבל לנצרות.
שרידי הכניסה הביזנטית. צולם עם QooCam8K
פיתוח האתר
בעשור האחרון נסגר האתר לעבודות פיתוח ושימור של רשות העתיקות ורשות הטבע.
במסגרת העבודות באתר נמצא שבר של כותרת פרוטו יונית שמתורך לתקופת בית ראשון.
העבודות נעשו במקום כחלק מפיתוח פארק ירושלים שעובר בנחל רפאים וכולל בתוכו גם את עין לבן שנמצא בגדה השניה של הנחל.
העבודות כללו עבודות שימור שבמסגרתם נחשפה בריכה נוספת (נימפאון) ששופצה. המים זורמים לבריכה דרך מזרקות קטנות, המים בבריכה זו רדודים.
מהבריכה העליונה המים זורמים למפל שנמצא מתחת לאפסיס הקדום. אפסיס היא גומחה חצי מעגלית שנפוצה בכנסיות. ומשם ממשיכים עם האמה עד לבריכה הגדולה.
עוד שיפצו את רחבת הכניסה לאתר ואת המבנים העתיקים כדי שישמשו להפעלת המקום. גם אמת המים שופצה וחלק מהמים מוסטים כדי להשקות את הבוסתנים הסמוכים בדומה למה שנעשה בעין לבן ומעיינות אחרי.
הקשת העתיקה.צולם עם QooCam8K
ההוואי במקום
עד לסגירת המקום היו מגיעים אליו תושבים רבים מכל האזור, בני כל הדתות. בימי שישי המקום היה מתמלא בצעירים ירושלמים שהמקום היה עבורם תחלי לבילוי בים, יחד עם תושבי הכפרים הערבים שמסביב.
במקום התקיימו טקסים דתיים של הכנסייה האתיופית ועיד אל פיטר (מוסלמים). בערב פסח נוהגים להגיע לאתר אדמו"רים יחד עם חסידיהם לשאוב "מים שלנו" לאפיית מצות.
לפני 10 שנים התקיימה במקום תפילת גשם משותפת לכל הדתות שיזם הרב פרומן ז"ל.
שאיבת מים למצות. צולם עם Insta 360 One X
הקונפליקט המדיני
עד שנת 1948 הכפר וואלג'ה שכן על רכס לבן שבצידו השני של נחל רפאים, באותה תקופה המעיין המרכזי של הכפר היה עין אל בלאד (מעיין הכפר) שמוכר כיום עין איתמר.
במהלך מלחמת העצמאות תושבי הכפר נלחמו יחד עם הכוחות הערביים. במהלך מבצע יקב כבש צה"ל את רכס לבן ותושבי הכפר ברחו לצידו השני של נחל רפאים, שם היו השטחים החקלאיים שלהם. במקום זה נמצא הכפר עד היום.
בסוף המלחמה, קו שביתת הנשק (הקו הירוק) עבר בשטח שבין המעיין לכפר. למרות שהמעיין היה בשטח שבשליטת ישראל, מדינת ישראל אפשרה לתושבי הכפר להגיע למעיין, אף על פי שהם גרו בשטח שבשליטת הירדנים. גם לאחר מלחמת ששת הימים המשיכו תושבי הכפר להגיע למעיין באין מפריע.
לפני מספר שנים נבנתה גדר הפרדה על תוואי הקו הירוק והפרידה למעשה בין הכפר למעיין. מחסום כלי הרכב נשאר במקומו הישן, 1.5 ק"מ מהמעיין לכיוון קניון מלחה. ובכך תושבי עדיין יכולים להגיע למקום.
על פי התכנון המחסום אמור לעבור לצידו השני הכביש ובך להפריד באופן מוחלט בין הכפר למעיין.
בנוסף לקונפליקט המדיני, שטח המעיין נמצא בבעלות הכנסייה הארמנית. הכנסייה הסכימה לפיתוח האתר בחלק מפארק ירושלים.
הבריכה העליונה- ריקה. צולם עם QooCam8K
אז למה המקום היה סגור?
אם בעבר המקום היה פתוח לחלוטין וללא השגחה, עם הפיתוח של המקום החלו לצוץ בעיות בירוקרטיות וחילוקי דעות בין עיריית ירושלים, רשות הטבע והמשרד לענייני ירושלים בנוגע לאחריות במקום. חילוקי הדעות הם על השליטה במקום והאחריות שתלויה בין היתר בעניינים מדיניים (הקו הירוק), ובאישורים של משטרת ישראל וכוחות הביטחון בנוגע לאבטחת המקום.
הבריכה ההגדולה של עין חניה. צולם עם QooCam8K
הפיכת עין חניה לגן לאומי בתשלום
מאז סגירת האתר, הסתובבו שמועות שהמקום הפופולארי שעבר לידי רשות הטבע והגנים יהפוך לאתר שהכניסה אליו תהיה בתשלום בדומה לגנים לאומיים אחרים, ואכן כך קרה.
לאחר הפתיחה המקום מלא במטיילים בכל שעות היום.
לפי היחס של המטיילים לאתרים דומים, הלכלוך וההרס, לא בטוח שזה רעיון כל כך.
והנה אחרי שנים רבות זה סוף סוף נפתח
הכניסה לניקבה. צולם עם QooCam8K
איך מגיעים?
נוסעים בכביש עוקף וואלג'ה מכיוון קניון מלחה לגוש עציון, בדרך עוברים סמוך לחניון של גן החיות התנ"כי ועין יעל עד שמגיעים למחסום צבאי. משם נוסעים כ1.5 עד שמגיעים לכיכר. כחלק מהעבודות הוסיפו מקומות חניה לצידי הכביש, משם עולים בשביל.
