שער ציון הוא שער הכניסה לרובע היהודי, נקרא כך משום שהוא מוביל להר ציון. שמותיו הנוספים הם "שער היהודים" ו"שער הרובע היהודי".
בהר ציון שוכן קבר דוד המלך וכאן שמו הערבי "באב אל נבי דאוד".

מדובר בשער תפנית שהכניסה דרכו היא ב90° כדי להקשות על התקפות האויב.
מסביב לשער ניתן לראות את אבני החומה מנוקבים מירי של כדורים במחלמת השחרור.

מלחמת העצמאות

בימים שלאחר הכרת העצמאות (17-18 במאי 1948) כבשו חיילים מגדוד "הפורצים" את הר ציון.
בלילה שלמחרת פרצו חייליו של דוד אלעזר ("דדו") את שער ציון. החיילים העייפים בימים ארוכים של לחימה ללא מנוחה נרדמו בזמן ההמתנה לפיצוץ. לאחר שהעיר אותם נכנסו החיילים לעיר העתיקה אך הם לא צליחו להחזיק במקום.

גם ב17 ביולי ניסו חיילים מחטיבת עציוני לפרוץ לעיר העתיקה דרך השער, אך מכיוון שמתקן הנפץלא הצליח לפרוץ את השער בוטל המבצע.
ממלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים עבר בשער ציון קו הגבול בין ישראל לממלכת ירדן.
לאחר שחרור העיר הוצב בתוך השער לוח זיכרון לזכר לוחמי הפלמ"ח שנפלו בנסיונות הפריצה לעיר העתיקה במלחמת העצמאות.

"אור ליום ג' ט' באייר תש"ח כבשו אנשי הפלמ"ח הראל את הר ציון. למחרת, טרם עלות השחר, פרצו את שער ציון עשרים ושנים לוחמים, חשים לעזרת מגיניו האמיצים של הרובע היהודי. במו גופם בלא שריון ותותח, חרפו את נפשם על חומות ירושלים. העובר בשער הזה יזכרם."

לאחר שחרור העיר במלחמת ששת הימים הוצב בתוך השער לוח זכרון לזכר לוחמי הפלמ"ח שלחמו שם במלחמת העצמאות.

הר ציון

על הר ציון נמצאים מבנים רבים בעלי חשיבות דתית:
קבר דוד המלך המקודש ליהודים וגם לנוצרים ולמוסלמים. בקומה השניה של המבנה נמצא על פי מסורות נוצריות חדר הסעודה האחרונה של ישו. על גג המבנה נמצא חדר קטן ששימש את נשיא המדינה יצחק בן צבי.

עד שחרור העיר שימש הגג כמוקד עלייה לרגל מכיוון שאת הייתה נקודת התצפית היחידה ממנה ראו את הר הבית.
המבנה המרשים של כנסיית הדורמיציון וכנסיית פטרוס אין גליקנטו.